רש"י על שבת פ׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת פ׳ ב:ו׳
6 מַתְנִי׳ אֲדָמָה — כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת. זֶבֶל וָחוֹל הַדַּק — כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא. חוֹל הַגַּס — כְּדֵי לִיתֵּן עַל מְלֹא כַּף סִיד. קָנֶה — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס. וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס — כְּדֵי לְבַשֵּׁל בּוֹ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס.
פירוש רש"י על שבת פ׳ ב:ו׳
6 מתני' אדמה - ארזילי"י:
7 מרצופין - שקין העשוין מקליפת עץ גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות וחותמין אותם:
8 כחותם האיגרות - שחותמין אותם שלא יקרב איש בהן אלא מי שנשתלחו לו ושיעורא דרבנן זוטר:
9 כרישא - קפלוט ושיעוריה זוטר משל כרוב:
10 על מלא כף סיד - בגמרא מפרש כף של סיידין טרואי"ל בלע"ז:
11 מרוסס - סדוק סדקין הרבה כמו והכה הבית הגדול רסיסים עמוס ו׳:י״א:
12 ביצה קלה - בגמרא מפרש לה: